בקיבוץ בו גדלתי הייתה חקלאות ענפה, גידלנו תפוחי אדמה, גזר , בוטנים וכותנה
כל שדה היה תחום בגבול מאוד מדויק, אם הסתכלנו עליהם מלמעלה ראינו ריבועים מתוחמים ובעלי גבולות ברורים, אם עמדנו על הקרקע וצפינו על השדות, אי אפשר היה להבין איפה שדה מתחיל ואיפה הוא נגמר.

בזוגיות כמו בחקלאות יש שני אנשים שונים שלכל אחד מהם צרכים, רצונות, אופי ויכולות שונים לגמרי.
גם אנחנו צריכים תחום וגבול מדויק ביננו.
כמו מראה השדות- גם בזוגיות מה שרואים מכאן הוא לא מה שרואים משם, לא מכל זווית ניתן להבחין איפה נמצא הגבול המדויק המפריד ביננו.
רבים המשברים המתחילים בחציית גבול בכוונה או שלא בכוונה.

חצית גבול פיזית היא דבר מוגדר:  מכה, קללה, גנבה ועוד
ומה עם חצית הגבול הרגשית?
מה עם הביקורת? הרצון המוגזם לעזור? ההתערבות? המילים הלא שקולות?
לכל אחד מאתנו יש שדה אישי- שהוא רק שלו- ולשם אסור לאף אחד להיכנס.
אחת מהנחות היסוד ההרסניות היא שבן\בת הזוג שלי  הם חלק ממני, ולכן מותר לי להיכנס מתי שאני רוצה למרחב האישי שלהם.

אז מה עושים?
מפרידים
כמו בשדות
חיים אחד בצד השני, לומדים בתשומת לב את הגבול האישי ואת הגבול של האדם השני,
ואיך עושים את זה?
כמו בטבע- בשלבים
השלב הראשון זה להתבונן-
להבין ולהגדיר מה השדה שלי? איפה עוברים הגבולות?
השלב השני - שואלים שאלות- כדי להבין את הגבולות של הבן\בת זוג
והשלב השלישי?
עליו נדבר בפעם אחרת, כי כמו בטבע- לכל דבר יש זמן...
שלכם באהבה גפן