כשהגעתי מהקיבוץ לעיר לא ידעתי שצריך להפריד צבעים בכביסה,
באמת לא הבנתי למה הכביסה
לא יוצאת לבנה,
נשמע ממש מוזר ואולי טיפשי,
אבל ככה זה שלא יודעים משהו.

יש המון רגעים בחיים שאנחנו לא יודעים,
מה לעשות?
מה הדבר הנכון להגיד?
מהי הבחירה הנכונה?
וכשאנחנו לא יודעים, אנחנו גם לפעמים מפחדים, או לא מבינים למה התוצאה היא כזאת ,כמו שקרה לי עם הכביסה...

תחשבו על זה,
שגם בזוגיות יש שני אנשים שלא תמיד יודעים מה לעשות, הם בסה"כ התאהבו
ועכשיו צריכים ללמוד לחיות ביחד,
כל אחד עם הרצונות, המחשבות, האמונות ודרכי הפעולה הייחודיים לו.

אז איך אפשר לחבר
בין שני אנשים שונים לגמרי?
איך יודעים לפתח שיח?
1. לומדים- כי הקשבה והכרות זו מיומנות,
וצריך ללמוד אותה,
2. מתחייבים לנסות-  כי זה לא תמיד קל, ויש אתגרים בדרך להבנה וקבלה.
3. והכי חשוב מוצאים מכנה משותף!
בודקים כל הזמן מה המכנה המשותף, מה כן מחבר ביננו, הרבה יותר קל למצוא מה לא מחבר , לחפש מה כן מחבר זו בהחלט עבודה עם שכר מתגמל במיוחד.

לסיכום: אחדות זה לא דבר שקורה ככה סתם, זה משהו שצריך לדעת איך לעשות אותו, ובשביל זה צריך ללמוד, להתחייב ולמצוא מכנה משותף!
ואם אתם רוצים עזרה בלעשות את זה,
אני כאן
הפוליטיקאים מוזמנים גם....

שלכם גפן