השנה טסתי למרוקו לטיול גלישה, את הטיול קבעתי חודשים רבים מראש יחד עם חברה טובה וחיכיתי לו בקוצר רוח. חודש לפני הנסיעה חברתי נאלצה לבטל את הטיסה ואני הצטרפתי לחבורת גולשים חביבים שלא הכרתי כל כך טוב. שהגענו לשדה התעופה אחרי פגישה שמחה ועליזה ביננו והעמסת כל הציוד, הגענו לדיוטי פרי, אני פניתי בשמחה לקנות שוקולדים ומתנות לילדים ואחרי שסיימתי, פתאום שמתי לב שאני לבד, לא היה לי מושג היכן כל חברי הקבוצה, ופתאום שמעתי מחשבה לא נוחה מתגנבת...המחשבה לחשה לי- איפה כולם? למה לא הזמינו אותך? הם בטח לא רוצים בחברתך...ברור שהם לא ממש מחבבים אותך...

אז מה הגורם לאותה מחשבה לצוץ לה לפתע? 

מה שהופעל אצלי באותו רגע היה דפוס הדחייה, שמתקיימת בתוכו חוויה של חוסר מרוצות מעצמי, ממה שיש לי, מהמציאות סביבי. שהאדם מרגיש דחוי על ידי עצמו או על ידי הסביבה הוא יכול לחוות זאת כחוסר אונים מוחלט, כמשהוא שלא ניתן לשינוי וזו בהחלט חוויה לא נעימה.

דפוס הדחייה קיים אצל כולנו, אצל כל אחד בתחפושת אחרת.  רוב בני האדם אם לא כולם חווים דחייה בילדותם, אם זה במשחק או באינטראקציה עם חברים, מילה או מבט ביקורתיים מההורים, מהאחים או מהמורים.  יש שחווים זאת לעיתים ויש כבדרך קבע, והתוצאה היא חותם עמוק שנרשם ומשפיע  על ההתנהלות והרגשות שלנו בחיינו הבוגרים. 

מכיוון שהמוח שלנו מפרש את ארועי המציאות על פי המידע שיש לו, אנחנו לפעמים "מלבישים" על ארועים שקורים לנו בהווה את החוויה והרגש מאירוע אחר לגמרי בעבר, והתוצאה היא חוויה שלילית ולא נעימה.

אז מה עושים? נחזור לדיוטי פרי ומה שקרה שם. שהרגשתי את הזדחלות התחושה הלא נעימה בגוף, ואת ניצוצות הייאוש שמאפיינים את דפוס הדחייה, נשמתי עמוק ודמיינתי לעצמי מסגרת גדולה , כמו מסך טלויזיה שטוח, ולתוך המסגרת הזו הכנסתי את כל המחשבות ה"דחויות" ובצד המסגרת דמיינתי שטח ריק, מה שעשיתי בעצם הוא להפריד את העבר מהווה, המחשבות הדחויות לא התייחסו למציאות העכשווית אלא למקרים מהעבר, כי במציאות לא היה לי מושג לאן נעלמו כל חברי הקבוצה ומה הם חושבים עלי. המסגרת משמעותה גם לאותת למחשבות הללו שאני מקבלת אותן ואת מה שהן מייצגות, אני לא דוחקת בהן להתפוגג או כועסת שהן מופיעות, אני פשוט מסדרת אותן במקומן.

אז הנה לכם כלי לנסות בשעה שאתם מרגישים לא אהובים או דחויים או אפילו מועקה בלתי מוסברת, אשמח לשמוע מכם תגובות, שאלות ושיתופים.

נתראה בכתבה הבאה שם אכתוב על גברת קנאה עם קישור מעניין לכתבה הנוכחית...

ואגב, אם אתם סקרנים, ממרוקו חזרתי עם חברי נפש ותחושה אהובה במיוחד.